וכך אמרו במסכת סוטה: (כא, א) כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג), תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך, מה נר אינה מגינה אלא לפני שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך, מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. וגם מפני כי העולם הזה הוא גשמי והוא מקבל הצורה, ולכך נקרא העולם הזה נר, כי הנר הוא גשמי ומקבל האור שהוא נחשב כמו צורה, לפיכך העולם הזה דומה לגמרי לנר. ואמר, כי הרגיל בנר מוכן שיהיה לו עולם הזה שהוא נר. ומפני כי האדם בעולם הזה הוא בעל מיתה, ולא נקרא שיש לו עולם הזה השלימות רק כאשר יש לו בנים שנשארים אחריו. ולפיכך אמר הזהיר בנר יש לו בנים תלמידי חכמים, כי התלמיד חכם הוא גם כן נר, שהרי יש לו השכל שהוא עומד בגוף האדם, ואז נקרא שיש לו שלימות עולם הזה. אבל כל המעלות שיש לאדם עצמו, בשביל כי האדם בעל מיתה אין זה נקרא שיש לו עולם הזה. רק כאשר יש לו בנים תלמידי חכמים זה נקרא שיש לו עולם הזה, כי הבנים נשארים אחר מותו. ולכך אמר, הרגיל בנר שהוא מצוה דומה לעולם הזה זוכה שיהיה לו עולם הזה. וזה, כאשר יהיה לו בנים תלמידי חכמים, ובזה יהיה לו עולם הזה לגמרי. ולכך אין להקשות, כי למה לא אמר בנר יהיה הוא עצמו תלמיד חכם. ומכל מקום בלא זה אין זה קשיא, כי לפעמים אינו ראוי להיות תלמיד חכם כאשר אין לו חכמה כלל. לכך אמר, הויין לו בנים תלמידי חכמים, כי הכל ראוי לזה:

ואמר הזהיר במזוזה וכו’, וזה כי האדם אחר מותו הוא מוכן שיהיה לו מנוחה כמו מי שיש לו בית שהוא מקום מנוחתו. וכן אמרו במדרש: (שבת קנב, א) כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב, ה), אמר רבי יצחק, מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו. משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין, כולן בשער אחד נכנסין, כשהן לנין, כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו. ופירוש זה, כשהם נכנסים דבר זה הוא התחלתו. דהיינו, כאשר האדם הוא נכנס בעולם הזה שנקרא עולם הזה פרוזדור, והפרוזדור הוא התחלה בלבד. ואין להכיר מה שהוא בהתחלתו רק בסוף, וזה נקרא כאשר לנים, ואז כל אחד יש לו מקום כפי מעלתו כפי מה שהוא. ואצל האדם כאשר הוא הולך מעולמו, והוא סוף שלו, קונה מעלתו כפי מה שהוא האדם. ולכך אמר, כי הזהיר במזוזה אשר המזוזה יש עליה שם ה’, ועוד המזוזה פרשיות התורה כתובים בה, ובשביל כך המזוזה היא קרובה אל השם יתברך. ולכך, כאשר הוא זהיר במזוזה זוכה אחר מיתתו להיות עם השם יתברך מנוחתו, שהיה עם השם יתברך והיה זהיר במזוזה, כך יהיה מנוחתו עם השם יתברך: