ואפילו לפירוש רש”י דפירש על הא דקאמר עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים, ומקשה פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא פתילה נמי לא קמ”ל. ופירש רש”י: לפתילה נמי לא: כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושים, עד כאן לשונו. ולפי דבריו מותר נר שעוה בשבת כמו שאנו עושין, היינו לשבת דוקא הוא מותר דאיסור דידיה שמא יטה, וכהאי גוונא אין אסור שמא יטה, כי האור הולך בתר הפתילה כאשר השעוה כרוכה על הפתילה, לכך הוא מותר. דהא אמרינן, (תוספתא שבת ב, ב ) כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מותר לעשותן מדורה וכו’ והיינו מפני שהאור שולט בו, ולפיכך כאשר השעוה כרוכה על הפתילה מותר ואין צריך בזה שיהיה השמן נמשך אחר הפתילה. אבל לענין נר חנוכה, דבעינן נר אבל מדורה פסולה, דהא אמרינן גבי קערה שהקיפה פתילות פסולה דנעשה כמדורה ופסולה, וה”נ נר של שעוה פסול:

ונראה דהגאונים שאסרו נר של שעוה בשבת, היינו משום דסברי דגם בשבת בעינן שצריך נר ולא אבוקה. כדמשמע מלשון ואבוקה של שעוה וכו’, והיינו להדליק בו בשבת לנר מצות שבת, אבל בתורת אבוקה ומדורה אינו אסור, וכל המשנה לא איירי בנר של שבת רק מה שמותר להדליק ומה שאסור להדליק וסבירא להו דנר להדליק. וסבירא להו, דנר של שבת הוא נר של מצוה כמו שאנו מברכין להדליק נר של שבת. לכך צריך שיהיה נר ממש, כי הנר הוא שלום בית טפי אבל לא מדורה, מפני שאין זה שלום בית, כי אין יכול לקרב אל המדורה כמו שיכול לקרב עצמו אל הנר ולהיות נהנה בו. ועוד, כי כאשר הושלם העולם קבל העולם צורה האלקית, כמו שהגוף מן האדם כאשר הושלם מקבל הנשמה האלקית שנקראת נר, כמו שהתבאר למעלה כי יקרא הנשמה נר. וכך העולם כאשר הושלם וזה היה ביום השבת שבו הושלם העולם, ואז היה מקבל הצורה, ודבר זה נקרא נר. ודבר זה עושה שלום אל הכל, שכל אחד עומד בשלו ואינו נכנס בגבולו של אחר, כי זהו ענין הצורה שהוא שלום אל הכל. ולכך נקרא נר של שבת שלום בית, כי נר של שבת הוא דוגמא ודמיון לזה, לכך צריך שיהיה מדליק נר ולא אבוקה. וזהו טעם הגאונים דאסרי כשהשעוה כרוכה על הפתילה אף שהוא שפיר נמשך אחר הפתילה, אלא משום דסברי דבעינן למצוה נר של שבת, ואין זה נקרא נר רק אבוקה, ולמצות נר שבת אינו יוצא בו. ומכל מקום מדליק בה בשבת, ולא למצוה, ולא גזרינן שמא יטה: