כשישראל זוכים אין המלכיות שולטים עליהם

ולכך אמר דניאל: (ז, ב-ג) חזה הוית בחזוי עם ליליא, וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שנין דא מן דא. ואמר ד’ רוחי מגיחן לימא כמו שאמרנו, שאלו ד’ הם כמו ד’ רוחות מחולקים כמו שהתבאר, ואלו ד’ רוחין אעלין את ד’ חיות אלו מן הים, כי כל האומות נחשבים אצל ישראל כמו הים שאינו מן הישוב וישראל נמשלו ליבשה, ובמדרש: (ויק”ר יג, ה )וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז, ג ), אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. הדא חיותא דימא, כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא. ופירוש זה, כי הים הוא רחוק מן הישוב, ואם זוכין ישראל אז האומות אין להם המציאות הגמור כמו דבר שהוא בים אין לו המציאות. ולכך הדגים שהם בים אין להם שחיטה (חולין כז, ב ), וזה מפני שאין להם המציאות, כי המציאות הוא בישוב. ולפיכך אם ישראל זוכים אין למלכות כח, והם עולים מן הים. כלומר, שהתחלת הווייתם אין כח חזק להם עד שהם עולים מן הים. ואם אין זוכים ואז עולים מחורשא שהוא בישוב, אף כי היער הוא נבדל מן הישוב גם כן, שהרי אין שם בני אדם רק חיות, אבל מכל מקום אינו לגמרי נבדל מן הישוב. ולכך אמר וד’ רוחי מגיחן לימא: דמיון המלכיות לחיות: