דף ה,א א”ר אבין א”ר אילעאי א”ר יוחנן זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו חייב מאי קמ”ל ידו של אדם חשובה לו כד’ על ד’ והא אמרה ר’ יוחנן חדא זימנא מהו דתימא ה”מ היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא קא משמע לן א”ר אבין א”ר אילעאי א”ר יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור תניא נמי הכי אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור בעי ר’ יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור תיקו א”ר אבין א”ר יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב מתקיף לה ר’ זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה לא תימא קיבל אלא קלט והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד’ וליכא אמר רבי חייא ברי’ דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל על גבי כותל נמי והא לא נח כדאמר רבא בכותל משופע הכא נמי בכותל משופע והיכא איתמר דרבא אהא דתנן דף ה,ב היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לי’ טפחים גוללו אצלו משהגיע לי’ טפחים הופכו על הכתב והוינן בה אמאי הופכו על הכתב הא לא נח ואמר רבא בכותל משופע אימור דאמר רבא בספר דעביד דנייח מים מי עבידי דנייחי אלא אמר רבא כגון שקלט מע”ג גומא גומא פשיטא מהו דתימא מים ע”ג מים לאו הנחה הוא קמ”ל ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא מים ע”ג מים היינו הנחתן אגוז ע”ג מים לאו היינו הנחתו בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף ע”ג מים בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח דנייד תיקו שמן שצף ע”ג יין מחלוקת ר’ יוחנן בן נורי ורבנן דתנן שמן שצף ע”ג יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן בלבד ר’ יוחנן בן נורי אומר שניהם מחוברים זה לזה א”ר אבין א”ר אילעאי א”ר יוחנן היה טעון אוכלים ומשקין ונכנס ויוצא כל היום כולו אינו חייב עד שיעמוד אמר אביי והוא שעמד לפוש ממאי מדאמר מר תוך ד’ אמות עמד לפוש פטור לכתף חייב חוץ לד’ אמות עמד לפוש חייב לכתף פטור מאי קמ”ל שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא דאמר רב ספרא א”ר אמי א”ר יוחנן המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך אמוראי נינהו מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא:  ת”ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי אלא רבנן נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכא אשכחנא כה”ג דחייב א”ר ספרא א”ר אמי א”ר יוחנן דף ו,א מידי דהוה אמעביר חפץ ברה”ר התם לאו אע”ג דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור כי מנח לי’ חייב ה”נ ל”ש מי דמי התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא הכא אי מנח ליה בסטיו מקום פטור הוא אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ד’ לסוף ד’ התם לאו אע”ג דאי מנח ליה בתוך ד’ אמות פטור כי מנח ליה בסוף ד’ אמות חייב ה”נ ל”ש מי דמי התם לגבי דהאי גברא מקום פטור הוא לכ”ע מקום חיוב הוא הכא לכ”ע מקום פטור הוא אלא מידי דהוה אמוציא מרה”י לרה”ר דרך צדי רה”ר התם לאו אע”ג דאי מנח ליה אצדי רה”ר פטור וכי מנח ליה ברה”ר חייב ה”נ ל”ש מתקיף לה רב פפא הניחא לרבנן דאמרי צדי רה”ר לאו כרה”ר דמי אלא לר’ אליעזר <בן יעקב> דאמר צדי רה”ר כרה”ר דמי מאי איכא למימר א”ל רב אחא בריה דרב איקא אימור דשמעת לר”א <בן יעקב> דאמר צדי רה”ר כרה”ר דמי היכא דליכא חיפופי אבל היכא דאיכא חיפופי מי שמעת ליה הלכך להא דמיא א”ר יוחנן ומודה בן עזאי בזורק תניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב:  ת”ר ד’ רשויות לשבת רה”י ורה”ר וכרמלית ומקום פטור ואיזו היא רה”י חריץ שהוא עמוק י’ ורחב ד’ וכן גדר שהוא גבוה י’ ורחב ד’ זו היא רה”י גמורה ואיזו היא רה”ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רה”ר גמורה אין מוציאין מרה”י זו לרה”ר זו ואין מכניסין מרה”ר זו לרה”י זו ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית אינה לא כרה”ר ולא כרה”י ואין נושאין ונותנין בתוכה ואם נשא ונתן בתוכה פטור ואין מוציאין מתוכה לרה”ר ולא מרה”ר לתוכה ואין מכניסין מרה”י לתוכה ולא מתוכה לרה”י ואם הוציא והכניס פטור חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורים אדם עומד על האיסקופה נוטל מבע”ה ונותן לו נוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעה”ב ונותן לעני מעני ונותן לבעה”ב ואם נטל ונתן שלשתן פטורים אחרים אומרים איסקופה משמשת ב’ רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה י’ ורחבה ד’ ה”ז רשות לעצמה:  אמר מר זו היא רה”י למעוטי מאי למעוטי הא דר’ יהודה דתני’ יתר על כן א”ר יהודה מי שיש לו ב’ בתי’ בשני צדי רה”ר עושה דף ו,ב לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך ואמאי קרו ליה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רה”י ה”מ לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קמ”ל:  אמר מר זו היא רה”ר למעוטי מאי למעוטי אידך דרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם היתה דרך רה”ר מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך ואמאי קרו ליה גמורה איידי דתנא רישא גמורה תנא נמי סיפא גמורה ולחשוב נמי מדבר דהא תניא איזו היא רה”ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין והמדבר אמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה:  אמר מר אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל בשוגג חייב חטאת פשיטא במזיד ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה הא נמי פשיטא הא קמ”ל כדרב דא”ר מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ’ חסר אחת ואינו חייב אלא אחת איני והתנן אבות מלאכות מ’ חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת אלא אימא אינו חייב על אחת מהן והא קמ”ל הא מהנך דלא מספקן:  אמר מר אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרה”י ולא כרה”ר ובקעה אינה לא כרה”י ולא כרשות הרבים והא תנן הבקעה בימות החמה רה”י לשבת ורה”ר לטומאה בימות הגשמים רה”י <לכאן ולכאן> [לכך ולכך] אמר עולא לעולם כרמלית הויא ואמאי קרי לה רה”י לפי שאינה רה”ר רב אשי אמר דף ז,א כגון דאית לה מחיצות וכי הא דאמר עולא א”ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב מ”ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא אלא עולא מ”ט לא אמר כשמעתיה אמר לך אי דאית לה מחיצות בקעה קרי לה קרפף היא ורב אשי רה”י קתני:  והכרמלית אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו כי אתא רב דימי א”ר יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה”ר דאע”ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה כיון דלא ניחא תשמישתיה כי כרמלית דמי כי אתא רב דימי א”ר יוחנן בין העמודין נידון ככרמלית מ”ט אף על גב דדרסי בה רבים כיון דלא מסתגי להו בהדיא ככרמלית דמיא אמר ר’ זירא אמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית למ”ד בין העמודים כ”ש איצטבא למ”ד איצטבא איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא לישנא אחרינא אבל בין העמודים דזימנין דדרסי ליה רבים כרה”ר דמיא אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא לבינה זקופה ברה”ר וזרק וטח בפניה חייב על גבה פטור אביי ורבא דאמרי תרוייהו והוא שגבוה שלשה דלא דרסי לה רבים אבל היזמי והיגי אע”ג דלא גביהי שלשה וחייא בר רב אמר אפילו היזמי והיגי אבל צואה לא ורב אשי אמר אפילו צואה אמר רבה דבי רב שילא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מארבעה ואמר רב ששת ותופסת עד עשרה מאי ותופסת עד עשרה אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא הוי כרמלית ולא והאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב בית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה על גגו מותר לטלטל בכולו בתוכו אין מטלטלין בו אלא ד’ אמות אלא מאי ותופסת עד י’ דעד י’ הוא דהויא כרמלית למעלה מי’ טפחים לא הוי כרמלית וכי הא דא”ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מי’ למאי הלכתא אילימא דאין רשות היחיד למעלה מי’ והאמר רב חסדא נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב מפני שרה”י עולה עד לרקיע דף ז,ב אלא דאין רה”ר למעלה מי’ מתני’ היא דתנן הזורק ד’ אמות בכותל למעלה מי’ טפחים כזורק באויר למטה מי’ טפחים כזורק בארץ אלא אכרמלית דאין כרמלית למעלה מי’ ואקילו בה רבנן מקולי רה”י ומקולי רה”ר מקולי רה”י דאי איכא מקום ארבעה הוא דהויא כרמלית ואי לא מקום פטור בעלמא הוא מקולי רה”ר דעד י’ טפחים הוא דהויא כרמלי’ למעלה מי’ טפחים לא הויא כרמלי’:  גופא אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב בית שאין תוכו י’ וקרויו משלימו לי’ על גגו מותר לטלטל בכולו בתוכו אין מטלטלין בו אלא בד’ אמות אמר אביי ואם חקק בו ד’ על ד’ והשלימו לי’ מותר לטלטל בכולו מאי טעמא הוי חורי רה”י וחורי רה”י כרה”י דמו דאיתמר חורי רה”י כרה”י דמו חורי רה”ר אביי אומר כרה”ר דמו רבא אומר לאו כרה”ר דמו א”ל רבא לאביי לדידך דאמרת חורי רה”ר כרה”ר דמו מ”ש מהא דכי אתא רב דימי א”ר יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה”ר ותיהוי כחורי רה”ר התם לא ניחא תשמישתיה הכא ניחא תשמישתיה תנן הזורק ד’ אמות בכותל למעל’ מי’ כזורק באויר למטה מי’ טפחים כזורק בארץ והוינן בה מאי כזורק בארץ והא לא נח וא”ר יוחנן בדבילה שמינה שנו ואי ס”ד חורי רה”ר כרה”ר דמו למה לי לאוקמה בדביל’ שמינה לוקמה בצרור וחפץ ודנח בחור זימנין משני לה שאני צרור וחפץ דמיהדר ואתי זימנין משני לה בכותל דלית ביה חור ממאי מדקתני רישא זרק למעלה מי’ טפחים כזורק באויר ואי ס”ד בכותל דאית ביה חור אמאי כזורק באויר הא נח בחור וכי תימא מתני’ דלית בהו ד’ על ד’ והאמר רב יהודה א”ר חייא זרק למעלה מי’ טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר”מ ורבנן דר”מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים אלא לאו ש”מ בכותל דלית ביה חור שמע מינה: