(שמות כו) והבריח התיכון בתוך הקרשים תנא בנס היה עומד (שמות כו) ואת המשכן תעשה עשר יריעות ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הויא עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשא להו ט’ להאי גיסא וט’ להאי גיסא לר’ יהודה מיגליא אמה דאדנים לר’ נחמיה מיגליא אמה דקרשים שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הויא ארבעין דל תלתין לאיגרא פשא להו י’ לר’ יהודה מכסיא אמה דאדנים לר’ נחמיה מיגליא אמה דאדנים (שמות כו) ועשית יריעות עזים לאהל וגו’ ארך היריעה האחת שלשים באמה וגו’ שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הויא תלתין דל עשר לאיגרא פשא להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא לר’ יהודה מיכסיא אמה דאדנים לר’ נחמיה מיגליא אמה דאדנים תניא נמי הכי (שמות כו) והאמה מזה והאמה מזה בעודף לכסות אמה של אדנים דברי ר’ יהודה ר’ נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים שדי פותייהו לאורכיה דמשכן כמה הויא מ’ וארבע דל תלתין לאיגרא פשא להו ארבע סרי דל תרתי לכפלא דכתיב (שמות כו) וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל פשא להו תרתי סרי בשלמא לר’ יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העדפת תסרח אלא לר’ נחמיה מאי תסרח תסרח מחברותיה תנא דבי ר’ ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה ת”ר חרוצים היו קרשים וחלולים היו האדנים

דף צט,א גמרא  ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע ת”ר יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש ועליונות של מעשה עזים וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב (שמות לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו בעליונות כתיב (שמות לה) וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים ותניא משום ר’ נחמיה שטוף בעזים וטווי מן העזים:  שתי גזוזטראות כו’:  אמר רב משום רבי חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רה”ר אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלא ארך עגלה וכמה ארך עגלה ה’ אמות ל”ל בד’ ופלגא סגי כי היכי דלא לידחקו קרשים אמר רבא צידי עגלה כמלא רחב עגלה וכמה רחב עגלה שתי אמות ומחצה למה לי באמתא ופלגא סגיא כי היכי דלא לידדו קרשים אלא דקיי”ל דרך רה”ר שש עשרה אמה אנן דגמרינן לה ממשכן דמשכן חמיסרי הואי אמתא יתירא הואי דהוה קאי בן לוי דכי משתלפי קרשים הוה נקיט להו:

דף צט,א משנה  חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור:

דף צט,א גמרא  למה לי למיתני חולית הבור והסלע ליתני הבור והסלע מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר ר’ יוחנן בור וחוליתה מצטרפין לעשרה תניא נמי הכי בור ברה”ר עמוקה י’ ורחבה ארבעה אין ממלאין הימנה בשבת

דף צט,ב גמרא  אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י’ טפחים ואין שותין הימנה בשבת אא”כ הכניס לה ראשו ורובו ובור וחוליתה מצטרפין לעשר’ בעא מיניה רב מרדכי מרבא עמוד ברה”ר גבוה י’ ורחב ד’ וזרק ונח על גביו מהו מי אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא לא א”ל מתניתין היא אתא שייליה לרב יוסף א”ל מתניתין היא אתא שייליה לאביי א”ל מתני’ היא אמר להו כולכו ברוקא דהדדי תפיתו א”ל ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן ונותן על גבן חייב א”ל דילמא מתני’ במחט מחט נמי א”א דלא מדליא פורתא דאית ליה מורשא א”נ דרמיא בחריצה אמר רב מישא בעי רבי יוחנן כותל ברה”ר גבוה י’ ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רה”י וזרק ונח על גביו מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד’ מקום פטור הוא או דילמא כיון דעשאו רה”י כמאן דמלי דמיא אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ”ש איתמר נמי א”ר חייא בר אשי אמר רב וכן א”ר יצחק א”ר יוחנן כותל ברה”ר גבוה י’ ואינו רחב ארבעה ומוקף לכרמלית ועשאו רה”י הזורק ונח על גביו חייב לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ”ש בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר ממנו חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב ואם תימצי לומר כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב בור י’ ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו מיחייב או לא מיחייב תיפשוט ליה מדידיה דתנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והזורק בארץ ארבע אמות חייב והוינן בה והא לא נח ואמר רבי יוחנן בדבילה שמינה שנינו ואמאי הא קא ממעט מארבע אמות התם לא מבטל ליה הכא מבטל ליה בעי רבא זרק דף ונח על גבי יתידות מהו מאי קמיבעיא ליה הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו היינו דרבי יוחנן כי קמיבעיא ליה לרבא כגון דזרק דף וחפץ על גביו מאי כיון דבהדי הדדי קאתו כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי או דילמא כיון דלא אפשר דלא מידלא פורתא והדר נייח כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי תיקו אמר רבא פשיטא לי מים על גבי מים היינו הנחתן אגוז על גבי מים

דף ק,א גמרא  לאו היינו הנחתן בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו מי אמרינן בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח תיקו שמן על גבי יין מחלוקת ר’ יוחנן בן נורי ורבנן דתנן שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ר’ יוחנן בן נורי אומר שניהם חיבור זה לזה אמר אביי בור ברה”ר עמוקה עשרה ורחבה שמנה וזרק לתוכה מחצלת חייב חילקה במחצלת פטור לאביי דפשיטא ליה דמחצלת מבטלא מחיצה כל שכן חוליא דמבטלא מחיצה לרבי יוחנן דמיבעיא ליה חוליא מחצלת פשיטא דלא מבטלא מחיצת’ ואמר אביי בור ברה”ר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור מ”ט מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא תניא נמי הכי הזורק מן הים לאיסרטיא ומן האיסרטיא לים פטור ר”ש אומר אם יש במקום שזרק עמוק עשרה ורחב ארבעה חייב: