וא”ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (שיר השירים ה) לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקב”ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר (שיר השירים ה) שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר אל תקרי שושנים אלא ששונים:  ואריב”ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהילים סח) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה ואמר ר’ יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה חזרו ישראל לאחוריהן י”ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר (תהילים סח) מלאכי צבאות ידודון ידודון אל תיקרי ידודון אלא ידודון:  ואריב”ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה רבש”ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם (תהילים ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה’ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמר לו הקב”ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש”ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר (איוב כו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר’ נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ) אנכי ה’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין

דף פט,א גמרא  <עבודת גלולים> {עבודה זרה} שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקב”ה שנאמר (תהילים ח) ה’ אדונינו מה אדיר שמך וגו’ ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר (תהילים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר (במדבר יז) ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו’ אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע:  וא”ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב”ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לארץ הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה לו (איוב כח) אלהים הבין דרכה וגו’ הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי הלך אצל תהום א”ל אין בי שנאמר (איוב כח) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב”ה רבש”ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב”ה היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב”ה תורה א”ל הקב”ה למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקב”ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי וגו’:  וא”ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א”ל היה לך לעזרני מיד אמר לו (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה’ כאשר דברת <אמר> [ואמר] ר’ יהושע בן לוי מ”ד (שמות לב) וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף מ’ יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב) כי זה משה האיש וגו’:  א”ל ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני א”ל הר שנעשו בו נסים לישראל הר ניסאי מיבעי ליה אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל הר סימנאי מיבעי ליה א”ל מ”ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה ברי’ דרב הונא דאמרי תרווייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה <לעכו”ם> {לאומות העולם} עליו והיינו דאמר ר’ יוסי בר’ חנינא ה’ שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו מדבר פארן

דף פט,ב גמרא  שפרו ורבו עליה ישראל מדבר סיני שירדה שנאה <לעכו”ם> {לאומות העולם} עליו ומה שמו חורב שמו ופליגא דר’ אבהו דא”ר אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה <לעכו”ם> {לאומות העולם} עליו:  מנין שקושרין לשון של זהורית וכו’:  כשנים כשני מיבעי ליה א”ר יצחק אמר להם הקב”ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו:  דרש רבא מאי דכתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה יאמר ה’ לכו נא בואו נא מיבעי ליה יאמר ה’ אמר ה’ מיבעי ליה לעתיד לבא יאמר להם הקב”ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש”ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו (בראשית טו) ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו אצל יצחק שבירך את עשו (בראשית כז) והיה כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה’ אמר להן הקב”ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:  א”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן מ”ד (ישעיהו סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה’ אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב”ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש”ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש”ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש”ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ”ה דלילותא פשו להו כ”ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת”ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו <כי> אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב”ה ומחוי להו יצחק הקב”ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיהו סג) אתה ה’ אבינו גואלנו מעולם שמך א”ר חייא בר אבא א”ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל: