דף קל,א משנה  רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע”ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו ע”פ עדים ועוד אמר ר”א כורתים עצים לעשות פחמין לעשות <כלי> ברזל כלל אמר ר”ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע”ש אינה דוחה את השבת <ומילה> שאי אפשר לעשותה מע”ש דוחה את השבת:

דף קל,א גמרא  איבעיא להו טעמא דר”א משום חבובי מצוה או דילמא משום חשדא למאי נפקא מינה לאתויי מכוסה ע”פ עדים אי אמרת משום חבובי מצוה מגולה אין מכוסה לא אלא אי אמרת משום חשדא אפי’ מכוסה שפיר דמי מאי איתמר א”ר לוי לא אמרה ר”א אלא לחבובי מצוה תניא נמי הכי מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה דברי ר”א אמר רב אשי מתני’ נמי דיקא דקתני ובשעת הסכנה מכסהו ע”פ עדים בסכנה אין שלא בסכנה לא שמע מינה משום חבובי מצוה שמע מינה תניא אידך מביאו מגולה ואין מביאו מכוסה דברי ר”א ר’ יהודה אומר משום ר”א נוהגין היו בשעת הסכנה שהיו מביאין מכוסה ע”פ עדים איבעיא להו עדים דקאמר איהו וחד או דילמא הוא ותרי ת”ש ובסכנה מכסהו ע”פ עדים אי אמרת בשלמא הוא ותרי שפיר אלא אי אמרת הוא וחד מאי עדים שראוים להעיד במקום אחר:  ועוד אמר ר”א:  ת”ר במקומו של ר”א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של ר’ יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דרבי א”ל אמאי לא תשמתינהו א”ל אתריה דר’ יהודה בן בתירה הוה ואמינא דילמא דרש להו כר’ יוסי הגלילי דתנן ר’ יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה ונאמר (דברים יד) לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת”ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם א”ר יצחק עיר אחת היתה בא”י שהיו עושין כר”א והיו מתים בזמנן ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה <גזרה> {שמד} על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה:  תניא רשב”ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב (תהילים קיט) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב (במדבר יא) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא תניא ר”ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת <גזרת המלכות> {השמד} כגון <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} ומילה עדיין היא מוחזקת בידם וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת <גזרת המלכות> {השמד} כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם דא”ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא אמר אביי שלא יפיח בהם רבא אמר שלא יישן בהם ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה <גזרה> {שמד} על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור אחד רץ מלפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו א”ל מה בידך אמר לו כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים מאי שנא כנפי יונה דא”ל ולא א”ל שאר עופות משום דדמיא כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהילים סח) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן:  א”ר אבא בר רב אדא א”ר יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת [דרך גגות ודרך חצירות]

דף קל,ב גמרא  שלא ברצון ר”א מתקיף לה רב יוסף שלא ברצון ר”א אדרבה ר”א הוא דשרי וכי תימא שלא ברצון ר”א דשרי אפילו ברה”ר אלא ברצון רבנן דאסרו דרך רה”ר ושרו דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות ומי שרי והתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רה”ר כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות אלא אמר רב אשי שלא ברצון ר”א ומחלוקתו אלא ברצון ר”ש דתנן ר”ש אומר אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית בעא מיניה רבי זירא מר’ אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי מה חצר אע”ג דלא ערבו מותר לטלטל בכולו האי נמי אע”ג דלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו או דילמא לא דמי לחצר דחצר אית ליה ד’ מחיצות האי לית ליה ד’ מחיצות א”נ חצר אית ליה דיורין האי לית ביה דיורין שתיק ולא א”ל ולא מידי זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר א”ר שמעון בן לקיש משום ר’ יהודה הנשיא פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע”ש והביאוהו בשבת והיה הדבר קשה לחכמים היאך מניחין דברי חכמים ועושין כר”א חדא דר”א שמותי הוא ועוד יחיד ורבים הלכה כרבים וא”ר אושעיא שאילית את רבי יהודה הגוזר ואמר לי מבוי שלא נשתתפו בו הוה ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא א”ל ס”ל למר מבוי שלא נשתתפו מותר לטלטל בכולו וא”ל אין א”ל והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי הכי דילמא אגב שיטפך רהיט לך גמרך א”ל אין אגב שיטפא רהיטא לי גמרי איתמר אמר רבי זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד’ אמות אמר אביי הא מילתא אמרה רבי זירא ולא פירשה עד דאתא רבה בר אבוה ופירשה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו עירבו חצירות עם בתים אין מטלטלין בו אלא בד’ אמות לא עירבו חצירות עם בתים מותר לטלטל בכולו אמר ליה רב חנינא חוזאה לרבה מאי שנא כי עירבו חצירות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו

דף קלא,א גמרא  בתים וחצרות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצרות ליכא כי לא עירבו נמי ליחזינהו להני בתים כמאן דסתימי דמו וחצרות איכא ובתים ליכא אפשר דמבטלי ליה רשותא דכולהו לגבי חד סוף סוף בית איכא בתים ליכא אפשר דמצפרא ועד פלגא דיומא לגבי חד מפלגיה דיומא ולפניא לגבי חד סוף סוף בעידנא דאיתיה להאי ליתיה להאי אלא אמר רב אשי מי גרם לחצרות שיאסרו בתים וליכא אמר ר’ חייא בר אבא א”ר יוחנן לא לכל אמר ר’ אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת שהרי שתי הלחם חובת היום הן ולא למדן ר”א אלא מגזירה שוה דתניא ר’ אליעזר אומר מניין למכשירי שתי הלחם שדוחין את השבת נאמרה הבאה בעומר ונאמרה הבאה בשתי הלחם מה הבאה האמורה בעומר מכשירין דוחין את השבת אף הבאה האמורה בשתי הלחם מכשירין דוחין את השבת מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר תאמר בשתי הלחם שאם מצא קצור אינו קוצר לאי אפנויי מופני מכדי כתיב (ויקרא כג) והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ביום הביאכם למה לי ש”מ לאפנויי ואכתי מופנה מצד אחד הוא ושמעינן ליה לר’ אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למידין ומשיבין (ויקרא כג) תביאו רבויא הוא למעוטי מאי אילימא למעוטי לולב והתניא לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר”א ואלא למעוטי סוכה והתניא סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר”א ואלא למעוטי מצה והתניא מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר”א ואלא למעוטי שופר והתניא שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי רבי אליעזר אמר רב אדא בר אהבה למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו תניא נמי הכי ושוין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שהוא חייב מאי טעמא אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן אמר ליה אביי אדרבה מדאין קבוע להם זמן

דף קלא,ב גמרא  כל שעתא ושעתא זמניה הוא אלא אמר רב נחמן א”ר יצחק ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע הואיל ובידו להפקירן:  אמר מר לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר”א מנא ליה לר”א הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אלא אמר קרא (ויקרא כג) ביום ביום אפילו בשבת ולמאי הלכתא אילימא לטלטול איצטריך קרא למישרי טלטול אלא למכשיריו ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה ור”א ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא כג) מושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים ימים ולא לילות ורבנן איצטריך ס”ד אמינא נילף שבעת ימים מסוכה מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות קמ”ל וליכתוב רחמנא בלולב וניתו הנך ונילפו מיניה משום דאיכא למיפרך מה ללולב שכן טעון ארבעה מינים:  סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לר”א הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה הוא אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים אלא גמר שבעת ימים מלולב מה להלן מכשיריו דוחין את השבת אף כאן נמי מכשיריו דוחין את השבת וליכתוב רחמנא בסוכה וניתי הנך וניגמור מיניה משום דאיכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים:  מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי ר”א מנא ליה לר”א הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אלא גמר חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות מה להלן מכשיריה דוחין את השבת אף כאן מכשיריה דוחין את השבת וליכתוב רחמנא במצה וניתו הנך וליגמור מיניה משום דאיכא למיפרך מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים:  שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר”א מנא ליה לר”א הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אי מלולב שכן טעון ארבעה מינים אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אי ממצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים אלא אמר קרא (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם ביום אפילו בשבת ולמאי אילימא לתקיעה הא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא למכשירין ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה ור”א ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא כה) מביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגמרי מהדדי וליכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך וליגמרו מיניה מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים מתקיעות [שופר] דיוה”כ ליכא למיגמרי דאמר מר תקעו ב”ד שופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:  <אמר מר> מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר מנא ליה לר”א הא אי מכולהו גמר כדאמרינן ועוד מה להנך

דף קלב,א גמרא  שכן אם עבר זמנה בטלה אלא היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת וליכתוב רחמנא במילה וליתו הנך וליגמור מיניה משום דאיכא למיפרך מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות: