Question

Hi there,
How are you?  There’s a gemara (I think) about Paro’s chartumim looking at Moshe Rabenu and deciding that he was an angry/bad person – something like that.  Are you familiar with it/know where it is?

Thanks!  Hope all’s well…

-A

Answer

It is definitely NOT a Gemara. The source of the story is found in the Tiferes Yisrael at the end of Meseches Kiddushin, #77. He claims it is found in the Shitah Mekubetzes in Nedarim 32a but there it doesn’t say Moshe’s name. Historically this has been an anecdotal story at best, and has no real mekor.

Furthermore, many many great gedolei Israel throughout the generations have rejected the validity of this story and claim it is entirely fabricated, certainly in regards to Moshe.

I have pasted a discussion about it below

תוכן השאלה:

שלום לכבוד הרב,

בשאלתי הקודמת על חינוכו של משה (חינוכו של משה2) ענה לי כבוד הרב כי הוא איננו מכיר את העניין שהעלתי לגבי -היכן היה משה בין כל השנים- וכבוד הרב העתיק לי את העניין על כך שמשה היה מלך כוש. ובכן, יש בידי את עניין המידות שהעלתי בשאלה הקודמת ועוד כמה עניינים הקשורים-

א. מקור הסיפור ע”י בעל תפארת ישראל (על משה רבינו)

הגאון בעל תפארת ישראל כותב כדברים האלה:

“מצאתי כתוב דבר נחמד: כשהוציא משה רבינו ע”ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו’, ויתמהו מאוד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו. ולכן התעורר מלך ערבי אחד, וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו (הציור) אליו. וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך. וישלח שוב המלך ויביא ויאסוף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לשפוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצויר, לדעת תכונת טבעו ומידותיו, ובמה כוחו גדול. וישיבו כל החכמים יחדיו אל המלך ואמרו: אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה, המפורסם לגדול, נאמר לאדוננו, כי הוא רע מעללים, בגאוות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש האדם המעולה. ויקצוף המלך מאוד ויאמר: מה זה? הכי התעללו בי? הלא בכל אלה שמעתי, מכל עבר ופינה, בהפך מזה האיש הגדול. ויחרדו האנשים מאוד, וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו את עצמם הצייר בחכמים, כל אחד בחסרון ידיעת חבירו. הצייר אמר: ציירתי כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם; והחכמים גללו כל החיסרון על הצייר, שלא צייר תמונת משה כהוגן. והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהם יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו, ויבוא אל תוך מחנה ישראל. ובבואו וישא את עיניו, וירא את משה איש האלוקים מרחוק. וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו ויבט, והנהו כתמונתו כצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא. ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד. וילך ויבוא בעצמו אל אוהל איש האלוקים, ויכרע וישתחווה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלו אשר נעשו, ויאמר עוד: בי אדוני, איש האלוקים, הנה קודם ראותי פניך, פני אלוקים, אמרתי, אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאוד בחכמת הפיזיאנאמי, ואין דוגמתם. אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי נשמה, רק לומר, כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל המה וחכמות מה להם? והם אוכלי שולחני, ויתעוני מאז בהבליהם. ויען משה איש האלוקים ויאמר: לא כן, גם הצייר גם חכמיך נפלאים הם בידיעתם וחכמתם. אולם, דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממידותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם. ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלוקים ואדם? אמנם כן, ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכוח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי היפוכם לטבע שני, ולכן בעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת”(סוף קידושין, אות עז’).

ב. תגובות לסיפור

בעלי מוסר רבים הביאו סיפור זה ותיבלו אותו בטעמים שונים כדי לחנך אותנו וללמדנו שגם בעל יצרים רעים ומידות רעות יכול להתגבר ולהשתנות לטובה.
אלא שקמו חכמי הדור שלאחר בעל תפארת ישראל והיכו על קודקודו, באומרם שמעשה זה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה, אינו מוזכר לא בגמרא ולא בראשונים, אלא זהו סיפור ממקור גויי, שהגיע לאוזני בעל תפארת ישראל, והוא חשבו ממקור יהודי(עיין קונטרס כליל תפארת לרב חיים יצחק אהרן מווילקאמיר עם הסכמת האדר”ת).

נגד אותו מעשה שמובא ע”י בעל תפארת ישראל, כתב הגאון רבי חיים יצחק אהרן מוווילקאמיר קונטרס שלם בשם “כליל תפארת”. הוא כתב את דבריו סמוך לפרסום דברי התפארת ישראל וחזר והדפיס קונטרסו בשנת תרנ”ח בירושלים שבה עלה למרומים.

בשער הספר הוא כותב על בעל תפארת ישראל: “הכותב הנזכר עשה בזה שתי רעות גדולות. האחת שהעיד הפך עדות התורה שבכתב ושבע”פ. והשנית שביזה וחרף את קדוש השם וקדוש ישראל. ולכן הסכימו גאוני דורינו שהמכתב הנזכר נעתק מאיזה קראניק(ספר היסטוריה) ולכך לא גילו לנו מי כתבו. ולזאת התעוררנו לחבר הקונטרס הזה, אשר בו ביררנו שהמכתב הנזכר כולו מזויף ושקר מוחלט וגם מינות נזרקה בו. וזכות קדושת משה רבינו ע”ה יגן לכל מי שיקנא לכבודו. ובזכותו נזכה לגאולה קרובה, אמן כן יהי רצון”.

בהקדמה הוא כותב:

“ומבקשים אנחנו מכל אחד שעל כל פנים מי שיש לו המשניות של תפארת ישראל, יקבל אותו הקונטרס וידבקו סמוך למכתב המזויף הזה והוא סוף סדר נשים, כדי שיהיה קול ושוברו עמו וסמוך לו. וגם מצווה לטשטש המכתב בדיו כדי שתתפרסם שהוא מזויף לגמרי וגם מינות נזרקה בו וכמבואר, וקראתיו בשם כליל התפארת מפני שהיא עטרת תפארת שהולמתו מאנשי כנסת הגדולה”.

מצורפת לקונטרס הסכמת האדר”ת שכותב:

“בדבר אשר מעודי מאז ראיתי כן בספר תפארת ישראל, נצטערתי מאוד. וכמה פעמים גערתי בהמדברים מזה. ואמרתי בקהל עם, כי במחילה מכבוד הגאון תפארת ישראל ז”ל, לא יפה עשה בהעתקתו דברי עתק על צדיקו של עולם מספרי עם לועז, עובדי כוכבים הקדמונים”. האדר”ת הרגיש בחושו הרוחני שהמקור אלילי קדום. ואכן הגאון הרב שאול ליברמן איתר את המקור שהוא יווני, כדלהלן.

האדר”ת כותב:

“וליתנהו להני מילי, דבידותא ננהו”. כל אלה סתם בדיה. “ולפי מיעוט בקיאותי וזכרוני הדל, לא נמצא שום זכר ורמז רמיזה בדבר רבותינו הקדושים ז”ל. וחלילה חלילה להאמין בהדיבה זו לחרף מערכות תפארת ישראל. ישתקע הדבר ולא ייאמר”. יש כאן שתי בעיות. האחת היא הוצאת דיבה על ענק עולם בלי הוכחה. השנייה שזה מנוגד לכל מה שלימדונו רבותינו.

נבין היטב שאין פסול בסיפור כשלעצמו. זה סיפור נפלא שראוי ללמדו בכל שיעור מוסר, אבל לא על משה רבינו. “ותרא אותו כי טוב הוא”(שמות ב’,ב’). הוא היה קדוש מבטן.

ג. מקור הסיפור בשיטה המקובצת בשם הרא”ם (על חכם אחד)

אלא שהתפארת ישראל מביא, שהמקור לסיפור הוא השיטה המקובצת בשם הרא”ם. אין זה דבר פשוט לחלוק על השיטה המקובצת בשם הרא”ם. אך אם נעיין במקור הזה, אכן נמצא שם את הסיפור, אך בלי ציון שם משה רבינו אלא “מעשה בחכם אחד”:

“כי ההוא מעשה בחכם אחד, ששלח דמות פרצופו לחכם אחר, שהיה מכיר בדמות הפרצופין. נטמן מפני מבעיתותיה דההוא פרצוף. לסוף שאל לו: למה נטמן ממנו? וענה: אותו הפרצוף מאדם רע שאין כדמותו, חמדן, ונואף וליסטים, ואין להביט אליו. והמביאו נתיירא מלשוב אל אדוניו, עד ששלח אליו שלא יירא ממנו. ואחר כך שאל לו כל העניין, ואמר לו כל מה ששמע, ולכן יראתי מלשוב אליך. אמר: בוודאי אין חכם כמו אותו בעל הפרצוף, הכל אמר אמת, שיצרי מגרה בי ומסית אותי לעשות כל זאת, אבל החכמה שבי מונעת אותי מכל זה. והחכמה תעוז לחכם להדריכו בדרכי יושר, הרא”ם ז”ל” (שיטה מקובצת נדרים לב’).

סיפור זה בהחלט יכול להיות. אדרבה, ירבו חכמים כאלה.

ד.מקור הסיפור בספר לטיני (על סוקראטס)

כאמור, חכמי הדור הרגישו שהמקור נכרי. בעל “כליל התפארת” כותב:

“המכתב הנזכר נעתק מאיזה קראניק(ספר היסטוריה)”, והאדר”ת כותב שם בהסכמתו שסיפור זה מקורו “מספרי עם לועז, עובדי כוכבים הקדמונים”. הרב מרדכי הכהן מספר שהוא שאל על כך את הגאון הרב שאול ליברמן, שהיה תלמיד חכם גדול, בעל “תוספתא כפשוטה”, וגם חוקר גדול, והוא השיב לו שאגדה זו נמצאת בספר לטיני ומסופרת על סוקראטס: “אדם אחד, בשם צופירוס, בא לאתונה, והודיע שהוא יכול להודיע על תכונות הנפש של כל אדם ע”פ ראיית קלסתר פניו. מאחר שנפוצה השמועה בעיר על כך, נתאספו גדולי העיר ותושביה אליו. והאדם הזה אמר שיציגו לפניו את כל מי שרוצים, והוא ידון מתוך פניו על תכונותיו. הציגו לפניו את סוקראטס, שהלה לא הכירו ולא ראהו מעולם, לאחר שהסתכל עליו אמר: לפי מראה פניו, האיש הזה זולל וסובא ויש לו תשוקה לנשים. מששמעו הנאספים דבריו, צחקו ולגלגו עליו. עד שסוקראטס השתיק אותם באומרו: צודק החכם הזה, כי לפי טבעי, אני באמת כזה כמו שאמר, אלא שהתגברתי על טבעי”(הרב מרדכי הכהן, אישים ותקופות, פני משה, עמ’ 25-24).

ה. סיכום

זהו גלגולו של הסיפור: סוקראטס, חכם אחד, משה רבינו. כאמור, סיפור יפה הוא זה, אך לא ניתן לייחסו למשה רבינו.

מכל מקום, אם מישהו היה כותב פירוש מודרני על משה רבינו מעין סיפורו של בעל תפארת ישראל, אי אפשר היה לצעוק עליו יותר מדי, שהרי סוף סוף נשען הוא על בעל תפארת ישראל, ובפני בעל תפארת ישראל צריך פחד ורעדה. ואף על פי שחכמי ישראל חלקו על בעל תפארת ישראל, מלבד כמה שתמכו בדבריו בתירוצים קשים ודחוקים, מכל מקום מי שמסתמך על התפארת ישראל, הרי יש לו אילן להיתלות בו(הרב אבינר בספרו “ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?” עמ’ 51-46).


אם כן, האם טעה הגאון בעל תפארת ישראל? ומיהו אותו גאון? שמעתי כי המהר”ל ידוע בכינוי זה אך אין זה ייתכן כי יקומו כל כך הרבה חולקים על המהר”ל.. הלא כן? ובכלליות, מה יש לכבוד הרב לומר על הנ”ל?

תודה מראש,